פסק-דין בתיק ת"א 14736-03-09

תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בעקבות פגיעתו בתאונת דרכים מיום 16.3.02 (להלן: "התאונה").

1.         העובדות:

א.         התובע, יליד 27.4.1969 (להלן: "התובע"), סיים לימודי הרפואה בטכניון בחודש ספטמבר 2001. בחודש נובמבר 2001 החל התובע את התמחותו בתחום א.א.ג. בבית החולים רמב"ם בחיפה.

ב.         ביום 16.3.02,  נפגע התובע בתאונה ובגינה נבדק בחדר המיון בבית החולים בנהריה. בבית החולים התלונן התובע על כאבי צוואר לאחר תאונת דרכים ולא נמצאו שברים. מחדר המיון הוא שוחרר למנוחה בת 5 ימים; נטילת משככי כאב לפי הצורך ומעקב בעוד חודש.

התובע המשיך בהתמחותו ובעבודתו כרופא בשרותי בריאות כללית.

ג.          הנתבעת 1, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת"), ביטחה את נהיגתו של התובע בעת התאונה והודתה בחבותה לפצותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בעטיה.

ד.         ביום 22.5.05, נפגע התובע בתאונת דרכים נוספת (להלן: "התאונה השנייה"). הוא נבדק בחדר המיון של בית החולים בנהריה, שם התלונן על כאבי צוואר וכתף שמאל לאחר תאונת דרכים. בדיקתו הנוירולוגית והצילומים היו תקינים, והוא שוחרר בהמלצה לטיפול במשככי כאב ומעקב האורתופד בקופת חולים.

ה.         בהמשך התלונן התובע על תחושות של נימול, הרדמות וחולשה ביד שמאל. הוא עבר בדיקת MRI, שהראתה פריצת דיסק צווארי בגובה C5- C6. בדיקת EMG שעבר הצביעה על פגיעה שורשית בגבהים C5-C6 ו- C7-C8. רופאיו המטפלים המליצו על טיפול בנוגדי דלקת, פיזיותרפיה ושקילת טיפול ניתוחי.

ו.          בשנת 2007 אובחנה אצל התובע פריצת דיסק מרכזית בגובה C5-C6, הגורמת ללחץ על חוט השדרה ופריצה מרכזית יותר בגבהים C6-C7 . נמצאה החמרה בממצאים וחולשה מוטורית ביד שמאל.

התובע אושפז בבית החולים תל השומר ועבר ניתוח עמוד שדרה צווארי אלקטיבי, לאחריו הופיע אירוע לבבי.

ז.          בעקבות הניתוח שעבר התובע, לרבות האוטם ממנו סבל, החמיר מצבו של התובע ולמרות כל ניסיונותיו להמשיך בהתמחות בתחום א.א.ג., הוא לא מילא אחר הדרישות לצורך ההתמחות. בשלהי שנת 2009 הוא עבר להתמחות בפסיכיאטריה בבית חולים מזרע.

ח.         גם התאונה השנייה, מיום 22.5.05, הוכרה כתאונה בעבודה ע"י המוסד לביטוח לאומי.

ט.         לאחר הליך של ערר, נקבעה נכותו של התובע במל"ל בגין התאונה הראשונה בשיעור 10% בגין הגבלה בעמוד שדרה צווארי וכן  5% בגין פגיעה שורשית בחוליות C7-C8  בצורה קלה.

בגין התאונה השנייה נקבעה נכותו של התובע במל"ל בשיעור 10% בשל הגבלת תנועה בצוואר; 30% בגין פגיעה שורשית בצורה בינונית  ו-10% בגין מצב לאחר אוטם שריר הלב.

י.          התביעה הוגשה בתחילה נגד המבטחות של כלי הרכב שבו נהג התובע בעת התאונות.

ביום 15.7.10 הגיעו התובע והנתבעת 2 להסכם פשרה לסילוק תביעתו של התובע בגין נזקיו הנובעים מהתאונה השנייה.

יא.        לפיכך צריכה הכרעתי אך שאלת גובה נזקיו של התובע בגין התאונה הראשונה.

2.         נכותו של התובע

כאמור לעיל, קבע המל"ל את נכותו של התובע בגין התאונה הראשונה, ואולם הנתבעת הגישה בקשה להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל. בעקבות קבלת בקשתה, מונה ד"ר ניסים אוחנה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי.